עם כן ציור באוטו, קנבס וצבעים, הייתי נוסעת לגן עוז בפרדס חנה – מעמידה את כן הציור, מסדרת את הצבעים ושוקעת בנוף הנפרש לנגד עיני.. פרדסים ושדות.. שלוות עולמים, עוד לפני שהיו בניינים.
יום אחד, בעודי שקועה בציור, ניגש אלי אדם בלבוש חרדי, הביט בציור ואמר: “אני רוצה לקנות את הציור “. האמת ,נבהלתי קצת. נתתי לו את מספר הטלפון של אישי והמשכתי לצייר.
עוד באותו היום התקשר והסביר באריכות: “בדיוק היכן שאשתך ציירה, זהו המקום בו אני לומד בקביעות תורה. לומד תלמוד. לא את התלמוד הבבלי, שנכתב בבבל וכולם רגילים ללמוד בו, אלא את התלמוד הירושלמי אני לומד, התלמוד שנכתב בארץ ישראל. ואיני יכול ללמוד את התלמוד הירושלמי הנפלא הזה סגור בארבעה קירות. רק בטבע נפתחים לי מעיינות החוכמה, היופי והאור. בנוף הנפרש, באוויר הפתוח, כשרשרושי העלים עוטפים והרוח מנשבת. זהו המקום בו אני רגיל ללמוד ולכן אני רוצה לקנות את הציור”.
התרגשנו! האיש היקר קנה את הציור. וזהו הציור הראשון שמכרתי, לפני 12 שנה.